בכדי לסקור את גישה ה"יהודית" של הישענות על מצוות, אשתמש בקטעים מהרצאות אשר נשא בשנות ה70 של המאה הקודמת, הפילוסוף עמנואל לוינס, בהן הוא מנסה לפרש סוגיות מהתלמוד, ודרכן להסביר מדוע דרכה של היהדות היא הנכונה והדרך החילונית אינה נכונה. "חריפותם של הנאורים, הפרדוקסים של אנשי הרוח המחפשים רעיונות מקוריים – הייתכן שיפיצו את האלימות? ( לוינס,תשע קריאות תלמודיות, 2001, עמ' 234)
לוינס טוען שהאלימות בעולם נגרמת מעבודת אלילים של חכמה, פילוסופיה, כוח, גזע, ואדמה. רק הליכה בדרך של צדק, קיום מצוות וקבלת הצו של אלוהים יכולים להשכין שלום בעולם. הוא מאמין כי הפילוסופיה המאפשרת לכל אדם לחפש את תשובותיו שלו, אינה רוצה –בשורה התחתונה – לוותר על החופש לעשות הכל ולטעום מהכל: "השקט המוחלט השורר ביהדות, מעורר בנו סלידה. אנחנו רוצים לטעום מהכול ולסייר לאורכו ולרוחבו של עולם. אין עולם בלי מעגלי גיהינום!" (שם, עמ' 39).
פרקי אבות כתובים בצורה המאפשרת לחשוב כי המוסר וכללי דרך ארץ כלליים חשובים יותר מלימוד תורה ומקיום המצוות –אך למעשה אין זה כך. היהדות אינה סובלת את מי שסוטה מן הדרך:
המהלך בדרך ושונה
ומפסיק ממשנתו ואומר
מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה,
מעלה עליו הכתוב כאלו מתחיב בנפשו.
היהדות אינה באמת מאפשרת את חירותו של היחיד או הליכה אחרי אמת פנימית כלשהי.
לוינס, ששרד את השואה, וחווה על בשרו את הרוע הנאצי, דן בהלכות תלמודיות על "נזקי אש ושריפות", ומסיק מהם לגבי מהות הרוע:
"לא מדובר עוד על אש, אלא על מגפה. מדובר על חדירת הלילה לתוך היום. אין עוד הבדל בין יום ללילה, בין הפנים לחוץ. האם אנחנו לא מריחים כאן, מעבר לאלימות, הנכנעת להיגיון ולרצון, את ריח המחנות?" (שם, עמ' 243).
אין ספק שעבור יהודים רבים, היוותה המאה העשרים הוכחה לכך שהמוסר הפנימי של האדם אינו מספיק בכדי להבדיל באנת בין טוב לבין רע.
קטעים נוספים מפרקי אבות:
- כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת.
- וכל שחכמתו מרבה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת:
- המחלל את הקדשים, והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה
- והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום,
- והמבזה את המועדות,
- רבי נהוראי אומר: ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, ואל בינתך אל תשען.היהדות אינה מאמינה בבינתו של האדם היחיד ואפילו לא בהישענות על חוכמתה של היהדות. דרכה של היהדות היא דרך של קיום מצוות ולכאורה ביטול של האינדיווידואל על מנת ליצור עולם צודק יותר וטוב יותר.
- שחבריך יקימוה בידך.
- הוי גולה למקום תורה,
אורגני 