אורגני

חסכון במים בעיניים יהודיות

מודעות פרסומת

יש מחלוקת בפוסקים מה צריך לעשות כאשר יהודי רוצה לשתות מים ישירות מהברז – לא הכוונה כאן להצמיד את השפתיים לפיה של הברז, אלא לשתייה באוויר ללא שימוש בכוס. יש כלל בהלכה שכל ברכה צריך להיות עובר לעשייתם. זאת אומרת צריך לפתוח את הברז, לאחר מכן לברך ולבסוף לשתות. כך נראה שצריך לעשות – להסמיך את הברכה לשתיה.

יש עניין בהלכה שכמה שפחות יהיה הפסק בין הברכה לעשיה. ולכן אם מברכים, מפעילים את הברז ורק אחר כך שותים – אז יש הפסק בין הברכה לשתייה שזה פעולת פתיחת הברז. הרב שטרנבוך עושה חלוקה : אם האדם שמברך על המים מפריע לו שמים סתם נזרקים לריק – אז עדיף שקודם יברך ורק אחר כך יפתח את הברז וישתה. לעומת זאת אדם אחר שפחות רגיש לבזבוז של המים צריך לפתוח את הברז לברך ולאחר מכן לשתות. זאת אומרת רואים כאן שלי דעת הרב שטרנבוך החשיבות של סמיכת הברכה לעשייה חשוב יותר מהשמירה על המים, אך אין לקפוץ מכאן למסקנות שלרב שטרנבוך אין השקפת עולם ירוקה – הרב שטרנבוך אוסר להיות מעשן פסיבי. על מנת לבחן צורת חשיבה ופסיקה של פוסק – צריך לראות סדרה ארוכה של פסקים, כי כל מקרה לגופו.

יש סוגיה אחרת הקשורה לחסכון במים. הרב יובל שרלו כותב שכאשר ושים נטילת ידיים צריך לצמצם על מנת לחסוך במים. אמנם על פי ההלכה חובה להטיל על כל יד לפחות רביעית מים (בערך 86 סמ"ק) אך להטיל יותר מזה זה פחות מומלץ לדעץת הרב יובל שרלו. אם כן – מצאנו דיעה שהעדיפה איכות הסביבה על פני הידור מצווה.

המקרים הללו מציגים מקרים שונים בהלכה שכאשר יש התנגשות בין ערכים שונים כיצד להתמודד עם ההתנגשות וכיצד להכריע, זה נושא מורכב ויש עוד הרבה מה ללבן, בכל אופן – דברים אלו הם רק על קצה המזלג.

מודעות פרסומת