אורגני

מצוות התלויות בארץ,בריאות, הלכה, איכות הסביבה, טבע, תכלת

מקורות מהתורה נגד העישון

השארת תגובה

ראשית, אכתב את רשימת הפוסקים שכותבים באופן מפורש שאסור לעשן ביום חול : החפץ חיים, החזון איש, הרב קוק הכהן, הרב שטרנבוך, הרב שטיינמן, הרב ניסים קרליץ, הרב הלפרין מרדכי, שבט הלוי, הרב אמנון יצחק, הרב הגאון בן ציון מוצפי,  הרב יהודה עמיחי, הרב לאו דוד,  הרב שמואל דוד, הרב מלמד אליעזר בעל סדרת הספרים פניני הלכה, הרב רצון ערוסי, הרב שלמה אבינר, הציץ אליעזר,  הרב ברוך אפרתי, הרב אלנקווה יוסף, הרב שמואל טוביה שטרן, הרב ישראל סמט, הרב שלמה בן אליהו, הרב יחזקאל אסחייק, הרב יואל בן נון, הרב דרור ברמה, הרב זלמן מלמד.


וכעת אפרט את הסיבות לאסור עישון :
פגיעה באיכות הסביבה : כתוב בזוהר שמי שזורק לכלוך ברחוב – המלאכים מקללים אותו. יש הלכה בשולחן ערוך שכאשר מקימים בית קברות יש להרחיק את בית הקברות חמישים אמה (בערך עשרים וחמש מטר) מהעיר. הלבוש שהוא פוסק שחי אחרי השולחן ערוך והוא נוהג לכתוב את ההלכה וגם את הסיבה להלכה כותב שצריך לרחיק את בית העברות מהעיר בכדי לא לגרום לתושבי העיר הרגשת עצבות – זה לא נעים לראות בית קברות. ולעניין הסיגריות – הרי לראות דשא ב"מקושט" בבדלי סיגריות זה לא נעים – זה סתם גורם הרגשת עצבות. לכן על פניו בלזרוק בדל סגריה על הרצפה אולי יש איסור מצד גרימת עצבות לזולת. אני לא מוסמך לפסוק הלכה – ולכן יש לברר מול מורי הלכה האם יש כאן איסור מצד פגיעה באיכות הסביבה או לא. מעבר לכך, יש בעיה בכל מה שקשור לפגיעה בנוי של ארץ ישראל. בספר טוב הארץ כתוב שבארץ ישראל הקליפות לא שולטות בכלל וכל יהודי שנמצא בארץ ישראל מקבל לבושים רוחניים בעולם היצירה כאשר בחוץ לארץ זה לבושים רוחניים של עולם העשיה.
התמכרות אסורה : ההתמרות היא אחת מן הסיבות שבגללן הפניני הלכה אוסר עישון.
לפני עיוור: הרב שטרנבוך והציץ אליעזר סוברים כי אסור להיות מעשן פסיבי ולכן מדובר בהכשלת הציבור באיסורים. עיין בילקוט יוסף הלכות פסח – שם נתבאר שאם ספרדי מארח אצלו בבית אשכנזי (בדרך כלל האכנזים יותר מחמירים בהלכות פסח) – אז אסור לספרדי להגיש לאורחו אוכל שכשר לספרדים אך לא כר לאשכנזים. נניח שיש פוסקים שמתירים להיות מעשן פסיבי – למה להכריח את כל מי שמסביב להקל. על יוגורט שמכיל אבקת חלב נוכרי כותבים "כשר לאוכלי אבקת חלב נוכרי" למרות שיש הרבה פוסקים שמתירים לאכול את זה. וכאן – מכריחים את כולם להקל.
הרעלת הסובבים : כתוב בספר פניני הלכה וכך עולה מפשט הגמרא שאסור לעשן ליד אחרים כי זה גורם להם לצער ונזק בריאותי. וכן כתב האגרות משה – שאסור לעשן בבית הכנסת כי זה מצער אחרים והעתיקו להלכה הילקוט יוסף [למרות שהילקוט יוסף כתב שמותר לעשן ביום טוב – הוא כתה כן בהוצאה הישנה של ספרו. ברם, בהוצאה עדכנית יותר כתב לאסור עישון בכל מצב וככל הנראה – חזר בו מדעתו הראשונה].
ביטול תורה: הרב קארו ביורה דעה סימן רמו  : "כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, או שקרא ושנה ופירש להבלי העולם והניח תלמודו וזנחו, הרי זה בכלל כי דבר ה' בזה".וכן העתיק הלבוש להלכה. הש"ך והט"ז שותקים.והגאון מוילנא כותב כך "או שקרא ושנה כו'. שם מי שאינו משגיח על המשנה" , מעצם העובדה שהגאון מביא את המקור לדברי השולחן ערוך ולא מביא מקור סותר – סימן כי הגאון מוילנא מסכים עם דעת המחבר[החפץ חיים כותב בשער הציון את הכלל הזה]. החפץ חיים אומר כי עישון זה עיצת היצר על מנת לבטל יהודי מלימוד התורה. ספר התניא : "וכן, מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים, אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו, למרקה ולזככה, רק עונשים חמורים, שמענישים על ביטול תורה בפרטות, מלבד עונש הכללי לכל ביטול מצות עשה, מחמת עצלות, בגיהנם של שלג, כמבואר במקום אחר." והרי מבואר בפוסקים שמי שקורא תהילים עובר על איסור של ביטול תורה ומה נאמר על עישון. ועיין בספר נפש החיים על החשיבות העצומה של לימוד התורה.
פגיעה בהורים : כתוב בקיצור שו"ע ילקוט יוסף :"אב הדורש מבנו שלא יעשן, אף שאין בזה מצות כיבוד אב ואם, אחר שאין הדבר לתועלתו ולצרכו של אביו, מכל מקום אין לבן לעשן בפני אביו, כדי שלא לצערו. ואף שלא בפני אביו ראוי לו להמנע מלעשן אם הדבר יכול להגיע לידיעתו של אביו ויגרום לו עצר." ועיין מה שכתב בספר "חיים ללא עישון". יצא לי לאחרונה לשוחח עם מעשן שסיפר לי שאמא שלו [שגם היא מעשנת] הצטערה מכך שהוא התחיל לעשן בנערותו – ונראה שחלק ניכר מההורים [אפילו כאלה שמעשנים] לא רוצים שילדם יעשן [וכן כתב בספר חיים ללא עישון].
תמיכה כספית בעוברי עבירה : הרב שמואל הולשטיין כתב שבעישון יש בעיה של מחזק ידי עוברי עברה וזאת בגלל השותפות בפרנסתם של החברות המייצרות את הסגריות
הלוואה בריבית : מי שלקח הלוואה מהבנק או שנמצא במינוס – הרי מכוון שלכל הבנקים בישראל [או לפחות לחלקם]  יש "היתר עסקה" אז לקוח הבנק שקיבל כסף במסגרת היתר עסקה (רווחי העסק – המשכורת החודשית, הוצאות העסק – הוצאות מחייה) מותר לו לקנות עם הכסף הזה מצרכים בסיסיים כמו לחם  אבל אסור לקנות עם הכסף הזה מותרות(כמו סיגריות). ומי שקונה עם הכסף הזה סיגריות מגלה בדעתו שהכסף שהוא קיבל זה לא השקעה בעסק (השקעה בעסק זה למשל לשלם עבור תספורת כדי להגיעה לעבודה מסודר, או לקנות מולטי ויטמין כדי להיות בריא וכך להצליח בעבודה) אלא הלוואה – וכך עובר על איסור הלוואה בריבית.שמעתי מאברך שמי שנמצא במינוס בבנק אסור לו אפילו לקנות ארבעת המינים בכשרות מהודרת אלא רק בכשרות רגילה – והדברים קל וחומר. יש לסייג את הדברים – יש פוסק שסובר שגם מי שנמצא במינוס מותר לו לקנות מותרות כגון מרשמלו – ניתן לומר שהנושא נמצא במחלוקת בפוסקים. מעיקר הדין אפשר להקל אבל למה סתם להכנס למחלוקת בפוסקים ללא כל צורך?.
הנאה ללא ברכה : יש דיעה שאומרת לברך ברכת שהכל לפני שמעשנים [מג"א סי' רי סק"ט] ויש דיעה שאומרת לברך ברכה אחרונה לאחר העישון [שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' כד]. היום ה"מנהג" לא לברך – לא לפני ולא אחרי. ידוע ומפורסם שהפוסקים תמיד מורים לברוח ממצבים שהאדם בספק האם לברך או לא : אם אברך אולי זה ברכה לבטלה ואם לא אברך אעבור על איסור של הנאה מהעולם ללא ברכה. והרי מובא בילקוט יוסף לא לשתות מיץ ענבים בשיעור של יותר מכזית ופחות מרביעית כי יש מחלוקת האם לברך. ולמשל אם אדם אוכל קרקר בשיעור של יותר מכזית ובנוסף יותר משיעור ארבע ביצים של סלטים – יש מחלוקת האם לעשות נטילת ידיים והמוציא וברכת המזון – ולכן יש פוסקים הסוברים שלא לעשות כן לכתחילה. וכן הילקוט יוסף כותב שלא לאכול גלידה באמצע סעודה על לחם – כי יש מחלוקת האם מברכים על גלידה שהכל באמצע סעודה. ויש עוד הרבה דוגמאות. מי שמעשן – נכנס למחלוקת מיותרת.
תאווה אסורה: כתוב במשלי פרק כה : "צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר". המצודת דוד מפרש : "לשובע – אינו חפץ במעדנים ורק בדבר המשביע את הנפש אבל הרשעים יתענגו באכילת מעדנים מתוקים וערבים ותמיד בטנו חסרה כי רווחא לבסימא שכיחא ויוכל עוד למלאותה". ואם על מזון שמספק לגוף רכיבים נחוצים [ויטמינים,מינרלים,נוגדי חמצון,סיבים תזונתיים…] נאמר הדבר מה נאמר על סיגריות…והרי האליה רבא כותב שאם אדם אוכל הרבה עובר על שלוש עבירות והובאו דבריו במשנה ברורה ובספר שמירת הגוף והנפש. ובשיעורי חסידות שמעתי כי אכילה אפילו של מזון עם הכשרות הטובה ביותר צריכה להעשות לשם שמיים ולא לשם תאווה. וכך כותב בנועם אלימלך : "ירחיק את עצמו מכל דבר שאין בו צורך לתכלית בריאת גופו לעבודת השם יתברך, הן באכילה ושתיה, הן בכל תאוות והנאות".
סכנת נפשות : החזון איש אומר שההשתדלות בענייני הבריאות הם מצווה וחובה. תוחלת החיים של מעשנים קצרה יותר מאדם שלא מעשן : בין ארבע עשרה לעשרים שנים פחות לחיות.מדענים נורווגים טוענים כי מי שמעשן פחות מחמש סיגריות ביום, מגדיל את הסיכון לתמותה מסרטן הריאה  פי שלושה עד פי חמש. סגריות פוגעות בתפקוד המוחי.  כאן המקום לציין שלא ניתן לנופף בהיתר של שומר פתאים ה' לגבי העישון. מסופר בגמרא על אדם שצריך לעשות הקזת דם על מנת לנקות את הגוף מרעלים ושניתן לעשות כן אפילו בימים קרים. ואז הגמרא שואלת – אך יש סכנה לעשות כן. והתשובה : שומר פתאים ה'. זאת אומרת, מכוון שיש צורך מהותי לסכן את הבריאות [כדי לסקל רעלים מהגוף] לכן מותר לקחת סיכון מחושב. דוגמא נוספת ממסכת נידה על אישה שנכנסה להריון ובחודשים המתקדמים של ההריון יש צורך לקיים יחסי מין על מנת לגרום לולד לצאת בריא וחזק. אך יש סכנה לקיים יחסי מין ביום התשעים להריון – והתשובה "שומר פתאים ה'" כי יש צורך מהותי שהילד יצא בריא וחזק. ולכן, לגבי הסגריות לא ניתן לנופף בהיתר של "שומר פתאים ה'" – כי אין שום צורך מהותי לקחת הימור מיותר.
בזבוז הכסף : העלות הכלכלית מתבטאת לא רק במחירי הסגריות, אלא גם בטיפולים רפואיים מיותרים ועלויות עקיפות נוספות. בפרק ל בלקוטי אמרים של בעל התניא עולה כי יהודי צריך להיות אקטיבי בעבודת הבורא – "צריך כל אדם לפי מה שהוא מקומו ומדרגתו בעבודת ה' לשקול ולבחון בעצמו אם הוא עובד ה'…ומה לי בחינת סור מרע ומה לי בחינת ועשה טוב הכל היא מצות המלך הקדוש…וכן בשאר מצות ובפרט בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה". את הכסף אפשר לתת לצדקה, אבל הטעם של הסגריות טעים מדי.
חילול שבת: אם אדם רגיל לעשן כל השבוע ולפתע אסור לעשן בשבת – אם כן ביום השבת הוא בצער על כך שאינו יכול לעשן. והרי נתבאר בפוסקים(בית יוסף, משנה ברורה ופוסקים נוספים) שאסור להיות בצער ביום שבת ואפילו אסור ביום שבת לחשוב על מחשבות עצובות. כך למשל, הרב שמואל דוד סובר שאסור ביום שבת לספר לחבר שהיה פיגוע כדי לא לגרום לחברו צער. פעם ביום שבת חבר שלי סיפר לי על רב מסויים שנפטר – ואני הוכחתי אותו על כך כי היה לו להודיע לי זאת המוצאי שבת בטלפון. הקורבן נתנאל כותב בפירושו על פרשת השבוע שהעניין שקרן אור פני משה סמוך לעניין שמדבר על שבת – מכוון שביום שבת יהודי צריך להיות כל כך שמח שפנים שלו יקרנו מאושר. והרי יש ספורים על צדיקים שלמרות שהסתבכו בכל מיני בעיות(למשל, תביעות משפטיות על סכומי עתק) ביום השבת היו בשמחה עצומה. כל זה לא עולה בקנה אחד עם להיות בעצבות כי אסור לעשן.
גאווה : הרב לוגסי ישראל יעקב כותב שאם אישה מעשנת ברחוב היא עוברת על איסור של פריצות. מה לי לפרט בחומרת הגאווה והרי חכמי ישראל מאריכים בכך. רק אציין שהגמרא אומרת שמותר שיהיה אחד חלקי שישים וארבע גאווה,זאת אומרת על כל שישים ושלוש מצבים בחיים של צניעות מותר שיהיה מצב אחד שבו היהודי גאוותן. הקורבן נתנאל בפירושו על התורה אומר שמותר להתגאות אבל צריך שהגוואה תהיה בטלה בשישים – ואכן, אחד חלקי שישים וארבע זה קצת פחות מאחד חלקי שישים. יש למשל מצבים שבהם חייבים להתגאות – למשל, אם שואלים יהודי "האם אתה יודע מסכת סוכה?" ושואלים זאת על מנת ללמוד ממנו עניין במסכת – הוא צריך לענות "כן!אני יודע." על מנת לסייע לחברו להבין את הסוגיה. עישון – זה סתם גאווה ללא כל צורך – זה אביזריהו דגאווה. את האלמנטים של הגאווה יש לשמור למתי שבאמת צריך להתשמש בזה. אולי זה לא ממש איסור מצד גאווה.
יום טוב וצום : יש המדמים עישון לאכילה. ויש אחרים הטוענים שלפי דעת תורה לעישון אין לעישון דין של אכילה. אם לעישון יש דין של אכילה אז אסור לעשן בצום, ואם לעישון אין דין של אכילה אז אסור לעשן ביום טוב. ויש דתיים הנוהגים לעשן גם ביום וגם בצום וככה הם סותרים את עצמם. ונניח שעישון אין לו דין של אוכל – אז יהודי בכל היום טוב יצטער כי אסור לו לעשן?!.
לסיכום : מצאנו כאן קופה מלאה שרצים. יש לסייג ולומר שחלק מהסיבות שנכתבו הם לא ממש איסורים מובהקים ויותר הנהגות של חסידים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s